רשומות

ארץ ה', מתוקה ותובעת

"  טוֹבָה   הָאָרֶץ   מְאֹד   מְאֹד  "     כי    " חָפֵץ   בָּנוּ ה' " (במדבר, יד,ז) השבוע הייתי במילואים. חמישה ימים עם מעט תקשורת חוץ והרבה מאוד תקשורת לב. שיחות עומק בשטח על קפה ומנות קרב, וחיבור לבבות שכמעט ולא מתרחש (בגלוי) בשטח ההשמדה  של השיח ברשתות. אי של לב טהור ומזוקק.  בתוך זה התגלגלנו לדבר על טיולים בחוץ לארץ.  " הרב. לא מאמין לך שאף פעם לא היית בחו"ל, אין לך מושג כמה אתה מפסיד " כך אמר אחד הקצינים.  שקעתי בהרהורים מתנתק מן הדיון המתפתח על גואה ורכס האנאפורנה וחשבתי . בהנחה שיש היתר (גם אם מעט דחוק) לצאת לחו"ל לצורך טיול,  אולי אני באמת מפסיד משהו גדול, חוויה של ניתוק, הסתכלות בפלאי הבריאה?  אבל משהו בי לא מסוגל לחשוב כך על הארץ האהובה. יש כאן קשר אחר, שאינו יכול להיות מתואר רק במילים או אופן של פסיקה הלכתית. שבתי והעמקתי במחשבות על  פרשת השבוע שבכיס מדי הב' שלי, וחשבתי על כמה רווח יש בדבקות באדמת הארץ הזו, וכמה שתודעת העומק של טוב הארץ צריכה להיחקק בי יותר. ** המרגלים באים אל הארץ בהסתכלות ריאלית

אלופי העולם בליפול ולקום. כמו גדולים.

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. פרשתנו היא היחידה בתורה בה יש פסוקים מסומנים. בין שתי נונים הפוכות, נכתבו  הפסוקים שהבאנו בכותרת ואותם אנחנו אומרים בכל הוצאת ספר תורה. חכמינו נחלקים בגמרא (שבת קטז)  לגבי הסיבה. לדעה אחת - הוא ספר בפני עצמו. לדעה שניה כדי לתת הפסקה בין תיאור קשה של בני ישראל  היוצאים מהר סיני במרוצה, ובורחים כמו 'תינוק הבורח מבית   הספר' לבין תיאור קשה עוד יותר, של בני ישראל נופלים לתלונות וקטנוניות.  בעומק העניין, נראה  שהספר אחוד ומחובר ואינו שלושה ספרים שונים דווקא מפני שהתורה מבקשת ללמד אותנו דבר עמוק: לצאת לדרך פירושו של דבר לדעת שהיא קשה ומלאה בהתמודדות, נפילות ותקומות.  דווקא בדרך הנפילה, העונש והתקומה אנחנו מגלים שעמנו מגלה את השליחות שלו בעולם בדיוק בדרך ההתמודדות עם הקשיים. תורה נתנה במדבר, והעם נבנה במסע מדברי ארוך שמביא אותנו אל הקצה ומגלה לנו שבאחרי הכל ולפני הכל. ה' שוכן בתוכנו, הארון, אשר נקרא דווקא בשם ה' (כוזרי) מגלה לנו שהשראת השכינה היא לא מ